Vayedaber

Troumot

Daf 57a

תַּמָּן תַּנִּינָן מֵעֵי אֲבַטִּיחַ וּקְנִיבַת יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה. רִבִּי דוֹסָא מַתִּיר לְזָרִים וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִקְנִיבַת יָרָק שֶׁל גַּנָּנִין. אֲבָל בִּקְנִיבַת יָרָק שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים אַף רַבָּנִין מוֹדִיין. רִבִּי בּוּן בָּעַייִן. לֹא מִסְתַּבְּרָא בִּתְרוּמָה גְדוֹלָה אֲבָל בִּתרוּמַת מַעֲשֵׂר אֵין הֶעָלִין 57a תְּלוּשִׁין עַל הֶעָלִין וְלֹא הַקְּלָחִין תְּלוּשִׁין עַל הַקְּלָחִין.

Traduction

On a enseigné ailleurs (357)Mishna (Eduyot3, 3): l’intérieur des potirons (pépins et jus) et le déchet de la verdure étant d’oblation est d’un usage permis à tous, dit R. Dossa; les autres sages l’interdisent. Toutefois, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, ce n’est vrai que pour le déchet de feuilles des jardiniers (qui en jettent beaucoup); mais, pour le déchet des propriétaires (plus soucieux), les sages reconnaissent aussi que c’est permis. R. Aboun observa ceci: cette remarque s’applique à la grande oblation, fixée par estimation (et où il arrive qu’une feuille sert à libérer le reste); mais, pour l’oblation de la dîme que l’on compte exactement au dixième, il n’arrive pas d’arracher une feuille après l’autre, ou une tige d’un plant après l’autre (lorsqu’en ce cas le cohen lèverait une nouvelle feuille, elle serait interdite aux étrangers, même selon R. Dossa).

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. בפ''ג דעדיות ותני לה נמי בתוספתא פ''י:

מעי אבטיח. הזרעונים והמשקה שבתוכו:

וקניבת ירק. מה שקונבין העלין הפסולת ומסורין אותו ממנו:

לא שנו אלא בקניבת ירק של גננין. שהן קונבין למכור את הירק ומקפידין ביותר לקנבו כדי שיהא ירק יפה וליקפצו עליה זביני דבהא חכמים אוסרין הקניבה לזרים מפני שהן קונבין ומסירין אף אותן העלין שראויין הן במקצת אבל בשל בעלי הבתים שאין מקפידין לקנב בביתם אלא אותן המעופשין לגמרי אף רבנן מודין שמותרין לזרים דמה שקונבין אין ראוי לאכילה הוא כ''א לאכילת בהמה:

ר' בון בעי ולא מסתברא בתרומה גדולה. כלומר וכי לא מסתברא הוא שזהו בתרומה גדולה דוקא מפני שהתרומה גדולה הבעה''ב הוא שנותנה לכהן ואינו מדקדק אם הירק קנוב הוא או לא וכשהכהן מקנב אם הוא מקנב כדרך הגננין יש בו איסור בהקניבה ואם הוא כקניבה של הבעה''ב לביתו לא:

אבל בתרומת מעשר. שהלוי הוא נותן להכהן המעשר מן המעשר שלו אין העלין תלושין על העלין וכו'. כלומר דהלוי הוא שקנב כבר המעשר שלו שהרי הוא צריך ליתן להכהן את היפה כדאמרינן לעיל גבי אם הקדים הלוי להכהן בשבלים דה''ה כל תרומת מעשר צריך שינקה אותו וליתנו לכהן וא''כ אין דרך לתלוש העלין על העלין ולא הקלחין על הקלחין דאין קניבה אחר קניבה ואם כבר נתלשו העלין של פסולת וכן הקלחין ביד הלוי שוב אין לתלוש עוד עלין על עלין וקלחין על קלחין ואם חזר וקנב הכהן מסתברא דלעולם אסור לזרים הוא דמסתמא אלו עדיין ראויין לאכילה הן ולא שייך לחלק כאן בין קניבה לקניבה ואיכא למימר נמי דאף ר' דוסא מודה בתרומת מעשר שאסור לזרים:

תַּמָּן תַּנִּינָן הִרְכִּינָהּ וּמִצָּה הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹכֵר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן שֶׁל מוֹכֵר אֶלָּא שֶׁל לוֹקֵחַ וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר מִשּׁוּם יִאוּשׁ. וְאַף בְּקוֹדֶשׁ כֵּן. אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְאַף בְּקוֹדֶשׁ כֵּן.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' תמן תנינן. בפרק המוכר את הספינה בהלכה ד' המוכר יין ושמן לחבירו חייב להטיף לו ג' טפין מן הנדבק בדופני הכלי לאחר שעירה ממנו הרכינה ומיצה אם לאחר שעירה מהמידה שלו והטיף ג' טיפין הטה את המדה על צדה ונתאסף מיצת המידה אל מקום אחד ה''ז של מוכר:

א''ר יוחנן לית כאן של מוכר אלא של לוקח והכא את אמר הכין. כלומר דר' יוחנן מקשה על האי מתני' דפ' הספינה מהכא דאת אמר הכין דהרכינה ומיצה ה''ז תרומה אלמא דהתמצית המתאסף אח''כ שייך למאי שהיה בתחלה בהמידה והיא תרומה וא''כ התם נמי לית כאן של מוכר אלא בדין הוא דשל הלוקח הוא שהרי מכר לו את מה שבמידה ומה שנתמצה בו ג''כ שלו הוא וכמו הכא:

א''ר יצחק בר' אלעזר. שאני התם דמשום יאוש נגעו בה שהלוקח מתייאש ממנו ואינו חושש להתמצית אבל הכא משוס איסור תרומה הוא ומאן מייאש ממנה:

ואף בקדש כן. בעיא היא אם דין דמתני' שייך אף בקדש דאם עירה אותו מכד לכד ונטף שלש טפין אם מותר לתת לתוכו חולין:

אתא ר' אבהו. וקאמר בשם ר' יוחנן דאף בקדש כן הדין:

אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּקֳּדָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַתִּירִין. אֲבָל בַּקֳּדָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶן מַתִּירִין אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַחֲזִיר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. הָדֵין לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע צָרִיךְ לְהַחֲזִיר אוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחֲזִיר. אִין תֵּימַר צָרִיךְ לְהַחֲזִיר לֹא הֶחֱזִיר עוֹבֵר מִשּׁוּם חִסָּרוֹן. אִין תֵּימַר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחֲזִיר וְהֶחֱזִיר עוֹבֵר מִשּׁוּם יִתָּרוֹן. רִבִּי חִינְנָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּקֳּדָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַתִּירִין. אֲבָל בַּקֳּדָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶן מַתִּירִין אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַחֲזִיר. וְהָדֵין לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע לֹא כַקֳּדָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַתִּירִין הֵן וְתֵימַר צָרִיךְ לְהַחֲזִיר. הָדָא אָֽמְרָה צָרִיךְ לְהַחֲזִיר וְאִם לֹא הֶחֱזִיר עוֹבֵר מִשּׁוּם חִסָּרוֹן.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

ל''ש אלא בקדשים שיש להן מתירין. כלומר שיכול לפדותן דעדיין לא קידשו בכלי שרת ויש להן פדיון דקילי ואף בענין זה מקילין בו אבל אם לאחר שקידשו בכלי שרת ושוב אין להן מתיריך צריך להחזיר אפי' כל שהוא שנשאר בתוך הכלי ואפי' לאחר שנטף ממנו ג' טיפין משום דקדש דכה''ג חמיר הוא וקדוש קדושת הגוף:

הדין לוג שמן של מצורע מהו. אם מחמירין בו מפני שבא לטהר וצריך להחזיר המותר שנשאר או אין צריך להחזיר:

אין תימר וכו'. זה הכל מהבעיא הוא והיכי ליעבד הואיל דמספקא לן א''כ אם תאמר שצריך להחזיר והוא לא החזיר עובר הוא משום חסרון דנחסר מידת הלוג וכ''ת דא''כ יחזיר להכי קאמר א''צ להחזיר וכו' כלומר דשמא הדין הוא שא''צ להחזיר את הנשאר ואם הוא מחזיר עובר הוא משום יתרון מידת הלוג דהתורה לא אמרה אלא לוג שמן דוקא ומהו:

ר' חיננא לא אמר כן. כדר' בון בר חייה דבעי על הא דר' הושעיא ומספקא ליה בלוג שמן של מצורע אלא דר' הושעיא גופיה דקאמר האי לא שנו וכו' איהו נמי דמסיים וקאמר והדין לוג שמן של מצורע שהביא מביתו ונותנו במידת הלוג שבמקדש וכי לא כקדשים שאין לו מתירין הוא כצ''ל שהרי קידש הוא בכלי שרת וא''כ ודאי דתימר ביה שצריך להחזיר הדא אמרה שזה צריך להחזיר ואם לא החזיר עובר הוא משום חסרון מידת הלוג:

תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל קְדֵירָה שֶׁבִּישֵּׁל בָּהּ תְּרוּמָה מַגְעִילָהּ בְּחַמִּין שְׁלֹשָׁה פְעָמִים וְדַיּוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא וְאֵין לְמֵידִין מִמֶּנָּהּ לְעִנְייָן נְבֵילָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קְשִׁייתָהּ קוֹמֵי רִבִּי בָּא תְּרוּמָה בַּעֲוֹן מִיתָה וּנְבֵילָה בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לִי כְּמָאן דְּאָמַר מֵאֵילֵיהֶן קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

קדירה שבישל בה תרומה. סתם קדירה של חרס היא ותנינן בתוספתא פ''ח קדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל ה''ז בנ''ט ותני ר' חלפתא עלה דאם רוצה לבשל בה חולין מגעילה בחמין שלשה פעמים ודיו ומבשל בה חולין דאע''ג דאין כלי חרס יוצא מידי דפיו בתרומה הקילו כדלקמן:

תרומה בעון מיתה. היא לזרים ואיסור נבילה אינו אלא בלא תעשה ואת אמר הכין בתמיה דאין למדין ממנה לענין נבילה אם בישל בה בשר נבילה וטריפה וכה''ג ואמאי הא תרומה חמורה:

א''ל כמ''ד. לעיל ס''פ הרואה ובכמה מקומות שמאליהן קיבלו עליהן את המעשרות בזמן בית שני כשעלו מבבל שלא נתחייבו בתרומות ומעשרות מד''ת אלא בביאתן לארץ בראשונה וכשגלו נפטרו וכשעלו קבלו מאליהן להתחייב בהן ומכיון שתרומה בזה''ז מדרבנן בעלמא מקילינן בה:

Troumot

Daf 57b

משנה: כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה מַאֲכִילִין אוֹתָן לִבְהֵמָה וּלְחַיָּה וּלְתַרְנְגוֹלִין. יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִכֹּהֶן מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. וְכֹהֵן שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ עָלָיו לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם פָּרָה מִכֹּהֶן לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. וְכֹהֵן שֶׁשָּׁם פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בְּבָתֵּי כְּנֵיסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבִמְבוֹאוֹת אֲפֵילִין וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִים בִּרְשׁוּת הַכֹּהֵן. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּישְׂאֵת לְכֹהֵן וְהִיא לִימּוּדֶת לָבוֹא אֶצֶל אָבִיהָ אָבִיהָ מַדְלִיק בִּרְשׁוּתָהּ. מַדְלִיקִין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה אֲבָל לֹא בְּבֵית הָאֵבֶל דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּבֵית הָאֵבֶל אֲבָל לֹא בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה. רִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר כָּאן וְכָאן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר כָּאן וְכָאן.

Traduction

On peut donner à manger des vesces d’oblation (364)C'est principalement une nourriture de bestiauxÊ; seulement, comme il arrive parfois aux hommes d'en manger, ils doivent donner en ce cas, les parts lgales. aux animaux domestiques, aux bêtes sauvages et aux volailles (appartenant aux cohanim). Lorsqu’un simple israélite a emprunté la vache d’un cohen (365)Cf. Yebamot 66bÊ; Avoda Zara 15a., il peut lui donner à manger des vesces d’oblation (avec lesquelles on peut la nourrir). Mais lorsqu’un cohen a emprunté celle de l’Israélite, bien qu’il soit chargé de la nourrir, il ne pourra pas lui donner à manger de l’oblation (parce qu’il ne peut en nourrir que ses propres bêtes). Lorsqu’un simple Israélite achète et se charge d’engraisser la vache d’un cohen (afin de partager plus tard la plus-value), elle ne pourra pas manger de ladite oblation (elle n’est plus le bien du cohen). Mais lorsqu’à l’inverse le cohen l’acquiert d’un Israélite dans les mêmes vues ultérieures, il peut la nourrir d’oblation (elle est son bien). On peut éclairer avec de l’huile destinée à être brûlée (d’abord sacrée, puis devenue impure), les salles de prières, les salles d’études, les carrefours obscurs, et même auprès des malades, avec l’autorisation du cohen (les autres personnes profiteront du voisinage).

Pnei Moshe non traduit

מתני' כרשיני תרומה. הכרשינין הן עומדין לבהמה אלא שע''י הדחק הן נאכלין לאדם ולפיכך מפרישין מהן תרומה ומעשרות ומותר להאכילן לבהמה והיא של כהן וכלומר דקמ''ל דהכהן מאכיל התרומה לבהמה ולחיה ולתרנגולין שלו דקנין כספו יהוא ומשום דהכרשינין סתמן למאכל בהמה להכי נקט כרשינין ואגב קא משמע לן נמי דתרומה נוהגת בכרשינין מפני שלפעמים מאכל אדם הן:

ישראל ששכר פרה מכהן. כיון שגוף הפרה לכהן אע''פ שעכשיו מזונותיה על ישראל מאכילה כרשיני תרומה אבל כהן ששכר פרה מישראל אע''פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה לפי שאינה קנין כספו וכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וגו' נפש אפי' בהמה במשמע וקנין כספו של כהן היא שאוכלת בתרומה ולא זו שקנין כספו של ישראל היא:

ישראל ששם פרה מכהן. שקיבל עליו בשומא כמה היא שוה עכשיו והוא יטפל בה לפטמה ומה שתשביח יחלוקו ביניהם לא יאכילנה כרשיני תרומה אע''פ שהיא היתה של כהן וכן יש להכהן חלק בשבחה מ''מ מכיון שהישראל קיבלה בשומא על עצמו הרי היא כפרתו של ישראל וגופה שלו היא:

וכהן ששם פרה מישראל. אע''פ שהישראל נוטל חלק בשבחה הואיל שהכהן קיבלה בשומא על עצמו הרי גופה שלו ומאכילה כרשיני תרומה:

מתני' מדליקין שמן שריפה. שמן תרומה שנטמא קרוי שמן שריפה לפי שלשריפה עומד ומדליקין אותו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שרבים מצויין בהם וכן במבואות האפלים לצורך הרבים ואפי' שלא ברשות כהן:

ועל גבי החולים ברשות כהן. כשיש שם כהן מדליקין בשבילו ונר לאחד נר למאה:

והיא למודה. רגילה לבוא אצל אביה מדליק ברשותה כשהיא בביתו:

ומדליקין בבית המשתה אבל לא בבית האבל דברי ר' יהודה. ומפרש בגמרא דר' יהודה ס''ל דבבית המשתה ע''י שהולכין בבגדים נקיים שומרין עצמן שלא יתעסקו בנרות ולטלטלן שלא יטנפו בגדיהן הלכך לא חיישינן שמא יטלטלו הנרות ממקום למקום ועל ידי זה יסתפקו בשמן תרומה:

אבל לא בבית האבל. שהולכים בבגדים צואים ומטונפים חיישינן ור' יוסי ס''ל איפכא דבבית האבל הן נכנעין לא חיישינן שמא יטלטלו הנרות ממקום למקום ויסתפקו מהשמן אבל בבית המשתה שהן פוחזין ושוחקין חיישינן שמא יטלטלו ויסתפקו מהשמן ור''מ דאוסר בשתיהן תופס סברת שניהן לחומרא ור''ש תופס סברת שניהן לקולא ומתיר כאן וכאן והלכה כרבי שמעון:

רִבִּי יוּסְטֵי בַּר שׁוּנֶם בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. 57b תַּנִּינָן הִרְכִּינָהּ וּמִיצֵּת הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ כָּאן עַל יְדֵי הָאוֹר נִגְעָל וְיוֹצֵא.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

תנינן אם הרכינה ומיצת ה''ז תרומה ואת אמר הכין. בתמיה כלומר דהא ש''מ ממתני' דחיישינן לפליטת הכד שהכלי חרס פולט הוא תמיד ולפיכך אפילו לאחר שעירה ונטף ג' טיפין ולא נשאר בו כלום אפ''ה אם הטה על צדה ונתמצה מדפנה ה''ז תרומה אלמא דפולט הוא ואינו יוצא מידי דפנו:

א''ל. שאני כאן דמכיון שהגעילה בחמין על האור נגעל ויוצא כלומר נפלט הכל ויוצא ממנה וג''פ משום חומרא בעלמא הוא וכדאמר נמי בהאי תלמודא בשלהי ע''ז גבי גיעולי נכרים סכין תוחבה בארץ שלשה פעמים ודיו:

שְׁמָרִים שֶׁל תְּרוּמָה הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי אָסוּר. וְהַשְּׁלִישִׁי מוּתָּר. בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁנָּתַן לְתוֹכָן מַיִם. אֲבָל לֹא נָתַן לְתוֹכָן מַיִם אֲפִילוּ שְׁלִישִׁי אָסוּר. שְׁמָרִים שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי רִאשׁוֹן אָסוּר וְשֵׁנִי מוּתָּר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַשֵּׁנִי בְּנוֹתֵן טַעַם. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק הַקּוֹדֶשׁ כְּמִיצוּוֹ.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

שמרים של תרומה וכו'. תוספתא היא בפ''י:

הראשון והשני אסור. כלומר מים שנתנו עליהם בראשון ובפעם שני אסור דעדיין קולטין טעם תרומה והשלישי מותר:

אבל לא נתן לתוכן מים. אלא שלקח התמד מהן ממה שנצללו מעצמן א''נ שהורקו מכלי אל כלי אפי' השלישי אסור:

שמרים של מעשר שני. הראשון הוא שאסור וצריך לאכלו בקדושת מעשר שני בירושלם והשני מותר. כך הוא בתוספתא כתיבת יד אשר לפני ובשל דפוס יש שם ט''ס:

ר''מ אומר השני. משערין אותו בנ''ט:

הקודש במינוין. כלומר של הקדש הוא במינויין שמונין בהקדש לענין טומאה וכך הוא בתוספתא כ''י ושל הקדש ראשון ושני ושלישי אסור ורביעי מותר ר''מ אומר רביעי בנ''ט ובתוספתא דפוס כתוב ושל חדש וט''ס הוא:

חַרְסָן שֶׁל זָב רִאשׁוֹן טָמֵא וְשֵׁנִי טָהוֹר. בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא נָתַן לְתוֹכָן מַיִם. אֲבָל נָתַן לְתוֹכָן מַיִם אֲפִילוּ עֲשִׂירִי טָמֵא.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

חרסן של זב. שנשתמש בהן למימי רגליו ראשון טמא. ובתוספתא גריס ראשון ושני טמא ושלישי טהור בד''א שנתן לתוכן מים אבל לא נתן לתוכן מים אפי' עד עשירי טמא. כצ''ל וכך הוא שם ובתוספתא דפוס כתוב התמד של זב וט''ס הוא:

רִבִּי יוּדָן בַּר אַחְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה פָּחוֹת מִכֵּן נוֹתְנוֹ בְנֵירוֹ. רִבִּי יַנַּאי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן בְּאוֹכֶל כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. הָדָא דְתֵימַר הַךְ כְּבֵיצָה. בְּטֻמְאָה. אֲבָל טָהוֹר אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַחֲזִיר. בִּדְמַאי. אֲבָל בְּוַדַּאי בֵּין טָמֵא בֵּין טָהוֹר בֵּין רַב בֵּין מוּעָט צָרִיךְ לְהַחֲזִיר.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

פחות מכאן נותנו בנרו. אהא דקתני במתני' כמה תהא בתרומת מעשר של דמאי וכו' קאי דאם הוא פחות משמנה לשמינית אינו מיטפל בו אלא נותנו בנרו ושורפו:

באוכל. אם התרומת מעשר דבר אוכל הוא שיעורו אם יש בו כדי לבשל ביצה קלה וכדמסיים ואזיל הדא דתימר בטמא הך כביצה כלומר הא דמשערינן באוכל כדי לבשל בו ביצה מתרץ הוא דמה שייך בישול הכא ה''ל למימר באוכל בכביצה הלכך מפרש לה דבטמא איירי והך כביצה שאמרנו כדי לבשל בה משום דאיירינן בטמא ואינו ראוי אלא להסקה ואם יש באוכל זה השיעור של שמנה לשמינית בלח יש בו כדי לבשל ביצה קלה והואיל וראוי הוא לכך מיטפל בו ונותנו לכהן:

בטמא. כלומר והאי שיעור שאמרנו דוקא אם הוא טמא אבל אם הוא טהור אפי' כל שהו צריך להחזיר אחר הכהן ונותן לו:

בדמאי אבל בודאי וכו'. ובתוספתא פ''י גריס הכי כמה יהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכהן אחד משמנה בשמינית בד''א בשל דמאי אבל בשל ודאי אפי' כל שהוא אסור בד''א בטמאה אבל בטהורה אפי' כל שהוא (ובתוספתא דפוס כתוב האי בד''א בתרא בהיפוך וטעות דמוכח הוא) וכן אתה אומר בתרומת מעשר שבשאר כל הפירות אם יש בה כשיעור הוא נותנה לכהן ואס לאו משליכה באור ושורפה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source